קטגוריות
ביקורות ספרים פרוזה

הרומנים הנפוליטניים / אלנה פרנטה

היה לי פעם חבר, והוא היה החבר הכי טוב שלי. היינו עושים הכל יחד – לומדים, משחקים, רוקדים, שרים, אוכלים, צוחקים ולפעמים אפילו בוכים. זאת הייתה חברות עמוקה, כבדה כזאת, מאלה שרואים רק בסרטים. חברוּת שאתה מרגיש מחויב להודות למישהו שם למעלה שזכית בה.

אבל מתחת לפני השטח היו בה גם הרבה בעיות. האהבה העצומה שהייתה לנו אחד לשני הובילה בסופו של יום לקנאה חסרת מעצורים. זה משהו כמעט בלתי נתפס – אתה אוהב מישהו, אהבת אמת, אתה רוצה שיהיה לו טוב, אתה שמח בכל צעד שהוא עושה בחיים, אבל בו זמנית אתה גם בתחרות איתו. מי יקבל ציון יותר גבוה? מי יתקבל ליחידה יותר טובה בצבא? מי יותר מוצלח? את מי יותר אוהבים? מי ייצא ראשון לדייט? מי יהיה בזוגיות קודם?

שלא תבינו לא נכון – אהבתי אותו. אני עדיין אוהב. הוא חשוב לי, ותמיד יהיה. אבל האהבה הייתה כל כך חזקה – עד כדי פגיעה.

זה מוביל אותי לשאלה שאני מתחבט בה לא פעם: מהי בכלל אהבה? האם אהבה טהורה, אמיתית, חזקה ואיתנה – היא השורש למערכת יחסים נכונה ותו לא?

עם השנים והניסיון הלא כל כך ארוך, הבנתי שבשביל מערכת יחסים יציבה באמת צריכים להיות עוד הרבה פרמטרים שאינם קשורים בהכרח לאהבה עצמה. האם סינדרלה והנסיך באמת יכולים להחזיק חיים שלמים יחד רק בשם האהבה? אני לא בטוח.

החוויה האישית שלי עם אותו חבר היא זו שגרמה לי להזדהות עד כאב ולהתאהב ברביעיית הספרים המופלאה של אלנה פרנטה (הוצאת "הספריה החדשה"). הם מסוג הספרים שלא יוצאים לך מהלב שנים אחר כך, הספרים האלו שאתה נכנס לחנות וקונה למרות שכבר קראת – רק בגלל שאתה חייב שהם יהיו על המדף בבית.

ארבעת כרכי הרומנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה לפי סדרם: החברה הגאונה, הסיפור של שם-המשפחה החדש, הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו, הסיפור של הילדה האבודה

הזמן: הווה.

המקום: נאפולי, איטליה.

לִילה צ'רולו, אישה בת 66 נעלמת ערב אחד מביתה. יחד איתה נעלמים כל החפצים האישיים שלה. הדבר היחיד שנשאר כעדות לחייה הישנים הוא בנה, אשר פונה בצעד נואש לחברת הילדות של אמו – אֵלנה גְרקו. השתיים חיו באותה שכונת עוני בנאפולי שבאיטליה, וגדלו זו לצד זו לאורך שנים ארוכות מלאות באהבות, אכזבות, שמחה וכאב.

סיפור ההתבגרות של השתיים מתחיל להתגבש מבין זכרונותיה של אלנה כמעין אקט נקמה נגד חברתה לִילה. אלנה כועסת על שעזבה אותה ללא התראה מוקדמת, מתיישבת מול המחשב האישי שלה ומוציאה אל הכתב את סיפור ילדותן הנכרך זה סביב זה. מחד, לִילה – ילדה חכמה ופִקחית, "ילדת רחוב", שבגיל מוקדם כבר נושרת מבית הספר למרות הפוטנציאל העצום הגלום בה. מאידך, אלנה – ילדה שקדנית שהולכת בדרך הפוכה לחלוטין מזו של חברתה ונלחמת שנים כדי ללמוד באוניברסיטה – דבר שלא אופייני לשכונה ממנה הגיעו.

עיבוד מוצלח ומפתיע של סדרת הספרים לסדרת טלוויזיה תחת בית היוצר של HBO

למרות החברות האמיצה והחזקה בין השתיים, שנדמית לעיתים כאילו הן אחיות – כל אחת מביטה על החיים של האחרת במבטי הערצה מעורבים בקנאה תהומית. אלנה רואה בלִילה את כל מה שלא יהיה בה אף פעם – ביטחון, חוכמה אותנטית וסקסיות. לִילה רואה באלנה את כל מה שלא יהיה לה אף פעם – חיים עצמאיים, ביטחון כלכלי וחופש.

השתיים גדלות זו לצד זו לאורך ארבעה ספרים מופלאים – כל אחד בדרכו שלו. העלילה נשזרת מילדותן התמימה, לתקופת הנערות המסקרנת, ועד לבגרותן. הן חוות על בשרן מהי אהבת אמת ומתמודדות באופן תכוף עם שאלות הרות גורל הקשורות לחיי החופש והעצמאות של נשים באיטליה ובעולם כולו, כמו גם למוסד הנישואים, הקריירה והעוני.

כל אחת מהן מנסה לשרוד את הדרך בה בחרה לחיות את חייה. בעיקר הן בוחנות את החיים שבנו לעצמן דרך הפריזמה של חיי האחרת, וכיצד אותם חיים התפתחו לחיוב או לשלילה בצִלה של האחרת.

רביעיית ספרים שלא תצא לכם מהלב ומהראש.

דירוג: 10 מתוך 10.

2 replies on “הרומנים הנפוליטניים / אלנה פרנטה”

קראתי את "החברה הגאונה" אהבתי את התקופה, המקום, תיאור הדמויות האלימות הרבות מספור ואיכשהו היו חסרים לי מספר פרמטרים. מן תחושה של שקט, אילמות ולא חברות שאני מכירה. היתה לי הרגשה שגבר כתב את הסיפור. אהבה קנאה ותחרות בין חברות, לא מדבר אלי. ולא הבנתי על מה המהומה. דו השיח בין החברות היה ריק עם הרבה שתיקות שצריך כל הזמן להבין מה כל אחת מרגישה. משהו טרחני ומתיש. לקינוח צפיתי בסדרה שהזכות התמונות של נפולי והחוף המערבי של המגף שרדתי. גם שם היה הרבה שקט, כעס עצור, רוע, שנאה וחוסר שלווה, שלא לדבר על חוסר תקשורת מילולית. גם התפאורה המזוייפת של השכונה, שהזכירה במת תיאטרון, תרמה רבות לניכור.
י'נם סרטים איטלקים רבים המיועדים את הראש התמידי בחוצות שכונות עוני וקצרה השורה לרשום אותם פה, בכל מקרה אתה מוזמן לצפות בהם. בסיפור הזה, כולם שותקים. מדי פעם נאמרת מילה. מוזר.
בכל מקרה מקנאה בך ושכמותך שמצאתם אושר בספרים

אהבתי

היי! באופן מפתיע את לא היחידה שמחזיקה בדעה זו. פגשתי לא מעט שטענו את אותם הדברים. מאמין שהחיבור המיוחד אצלי לסדרת הספרים נבע בגלל שהייתי בחברות מהסוג הזה (שהיא לכשעצמה לא מועילה עבור אף אחד מהצדדים). לגמרי אבדוק את הסרטים האיטלקיים שהזכרת! תודה על ההמלצה.

Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s