קטגוריות
ביקורות ספרים פרוזה

אהבה / מעין איתן

בדיוק סיימתי לקרוא את ספרה הראשון של מעין איתן (הוצאת "רסלינג") ואני מרגיש כאילו מישהו הוציא לי את הלב מהמקום, בעט בו, זרק אותו מהקומה השביעית – והחזיר אותו בחזרה. אין לי דרך אחרת לתאר זאת. אין לי דרך אחרת להסביר לכם אפילו עד כמה הספר הזה מטלטל, שורף, כואב, אותנטי.

פשוט לכו לקרוא.

אתחיל בדבר הראשון שאני חייב להתוודות לגביו: בתור אדם שכותב, וכותב די הרבה – אני מקנא. הרבה זמן לא נתקלתי בכישרון כתיבה כזה. איתן לוקחת את המילים כאילו היו בובות משחק, ועושה בהן כרצונה. היא מכשפת את הקורא, מעוררת בך לחץ, מתח, אימה – והכל באמצעות המילה הכתובה.

זה מטורף, זה ממכר וזה כישרון שאנשים חיים בשביל ללמוד אותו. אני חייב להודות שלאורך כל פרק ופרק בספר ייחלתי ביני לבין עצמי: הלוואי ואני הייתי מצליח להוציא את יצירת המופת הזאת מתוכי.

הספר "אהבה" מאת מעין איתן (הוצאת "רסלינג")

קצת על עלילת הספר: ליבי (לא ידוע האם זהו שמה האמיתי) עובדת בזנות. בכל לילה, בעשרה לחצות, היא עולה לרכב של אחד הנהגים (סרגיי, דימה, יהודה ואולי גם יאיר?) ויושבת לצד הנשים האחרות. אחת עולה, אחת יורדת, אחת עולה, אחת יורדת – וכך ממשיכה העבודה אל תוך הלילה.

"קארין מדברת מהר כרגיל. יעל מספרת משהו על הלימודים שלה. כמה זמן את עושה את זה? וכמה זמן את עושה את זה? המכונית נוסעת, יורד גשם. מישהי נכנסת, מישהי אחרת יוצאת."

מעין איתן

החלק הראשון של הספר מתאר את האנשים הנקרים בדרכה בזמן העבודה: הנהגים, הנשים האחרות והלקוחות. ליבי מספרת בצורה חדה ומדויקת את יחסיה גם עם גברים אחרים, מחוץ לעבודה, וכיצד אותם גברים מסתכלים עליה ובוחנים אותה – בבתי קפה, ברחוב ובברים. לא די בכך, היא גם חושפת כיצד נשים אחרות מסתכלות עליה ובוחנות אותה ללא הרף.

הסינרגיה בין חיי הזנות הליליים לחייה הרגילים של ליבי כמעט ובלתי ניתנים לתפיסה. לצד הזנות – חייה של ליבי ממשיכים בדרכם שלהם, והכל נרקם לכדי סיפור אחד שלם, מדויק ואכזרי במציאותו.

כבר בפרק הראשון של הספר זורקת עלינו איתן מסקנה ברורה אחת – זאת יכולה להיות כל אחת. זה הסיפור של כל אחת. אין מקום, אין זמן. אין עבר וגם אין עתיד. זה פה, זה עכשיו, זה היה, זה יהיה, זה הווה. זה חזק ובולט מול העיניים שלנו, ואנחנו צריכים להתעורר.

"היו לכן רגליים ארוכות, שדיים גדולים, בטן שטוחה. לא, הייתן שמנות. באתן מבתים הרוסים, משפחות עם כסף. הייתן בנות יחידות, נולדתן למשפחה מרובת ילדים, אחרי שנים של טיפולים, הייתן מאומצות."

מעין איתן

החלק השני של הספר עוסק באהבה, הרי זה שם הספר.

מה לגבי האהבה בחייה של ליבי? האם היא נשואה? האם יש לה ילדים? למי היא צריכה לשקר? איך בכלל היא הגיעה לזנות?

הספר קצר וקולע (87 עמודים) – וזה ביטוי מעט סתמי אשר לא עושה חסד עם הכתוב. למען האמת, לא הייתי מסוגל לקרוא עוד מילה אחת מעבר לאלו שכבר נכתבו. כן כן, עד כדי כך היה הספר מדויק.

אתם יודעים מה? זוהי המהות לכל אותם ספרונים שהפכו לנחלת הכלל בשנים האחרונות (ואני חייב להודות שחלקם לא עושים את עבודתם נאמנה). זוהי המהות לקיומם של אותם ספרונים, אלו שאתה שואל את עצמך: מה כבר אפשר לומר כאן? איך אפשר להעביר משהו בכל כך מעט דפים?

מכאן מגיעה מסקנה ברורה: אם הספר קצר – הוא צריך להיות ברמת הדיוק הגבוהה ביותר. כאילו בא העורך ואמר לך: "יש לך בדיוק יומיים לכתוב" או "יש לך שמונים עמודים לשפוך את הלב ותו לא". איך תצליח באופן הכי תמציתי ומדויק לומר את מה שרצית במגבלות הללו?

ואיתן – היא מצליחה לעשות את זה בצורה מופתית.

למעשה, אחרי החלק השני נשארתי בהלם. קראתי, ולא הייתי בטוח שהבנתי מה בדיוק קראתי. חזרתי אחורה כדי להתעכב על כל מילה, על כל ביטוי, על כל משחק מילים שכזה.

ברגע אחד נשאבתי פנימה. הבנתי. קלטתי. נחרדתי.

קשה להסביר כמה הספר בועט. באמת שקשה. לכן אגיד רק דבר אחד: פשוט לכו לקנות אותו. לא תתחרטו.

דירוג: 10 מתוך 10.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s